זכויות עובדים

עיקרי זכויות עובדים בהתאם לחקיקה ולצווי ההרחבה:

רואה חשבון שלומי צדקיה רואה חשבון שלומי צדקיה

א. דמי הבראה

  1. צו הרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש )לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי”ז- 1957 ( מפרט את שיעורי קצובת ההבראה להם זכאי עובד במשרה מלאה בהתאם לשנות עבודתו במפעל, כדלקמן: עובד בניסיון ולא יותר משנה אחת לעבודה במפעל- 5 ימי הבראה. מהשנה השניה ועד השנה השלישית לעבודה במפעל- 6 ימי הבראה. מהשנה הרביעית ועד השנה העשירית לעבודה במפעל- 7 ימי הבראה. מהשנה האחת עשרה ועד השנה החמש עשרה לעבודה במפעל- 8 ימי הבראה. מהשנה השש עשרה ועד השנה התשע עשרה לעבודה במפעל- 9 ימי הבראה. מהשנה העשרים ואילך- 10 ימי הבראה.
  2. לעובדים במשרה חלקית תשולם קצובת הבראה באופן יחסי להיקף משרתם.
  3. עובד יהיה זכאי לקצובת הבראה, רק לאחר שהשלים את שנת עבודתו הראשונה במקום עבודתו. עובד, כאמור, יהיה זכאי גם לחלק יחסי עבור חלק מהשנה.
  4. קצובת הבראה תשולם באחד מחודשי הקיץ, מחודש יוני ועד חודש ספטמבר, אלא אם הוסכם או נהוג מועד אחר במקום העבודה.
  5. בקביעת תקופת הזכאות לא תובא בחישוב היעדרות בשל חופשה ללא תשלום וכל היעדרות אחרת בה לא מתקיימים יחסי עובד מעביד.
  6. מחיר ימי ההבראה )למגזר הפרטי( החל מיום 1.7.2011 יעמוד ע”ס של 365 ש״ח עבור כל יום הבראה.

ב. דמי מחלה

  1. תקופת הזכאות לדמי מחלה לא תעלה על תקופה מצטברת של 1.5 ימים לכל חודש עבודה מלא שהעובד עבד אצל אותו מעביד (סעיף 4 לחוק דמי מחלה התשל״ו -1976). יודגש כי ניתן לצבור לכל היותר 90 ימי מחלה.
  2. לא קיימת בחוק חובה לפיה על מעביד לפדות ימי מחלה שלא נוצלו ע״י עובד.
  3. החל מ 1.4.11- עובד שנעדר מעבודתו עקב מחלה יהיה זכאי לקבל ממעבידו בכפוף לתקופת הזכאות המירבית: יום היעדרות ראשון ללא תשלום יום היעדרות שני 50% משכר יום רגיליום היעדרות שלישי 50% משכר יום רגיל יום היעדרות רביעי ואילך 100% משכר יום רגיל.
  4. שכר העבודה לצורך חישוב דמי המחלה יהיה שכר העבודה שהיה העובד זכאי לקבל אילו המשיך בעבודתו ולא חלה.
  5. רכיבי השכר שיובאו בחשבון השכר המשמש לחישוב דמי מחלה הם כדלקמן: שכר יסוד (תוספת ותק, תוספת יוקר, תוספת מחלקתית או מקצועית – במידה וקיימים).
  6. חישוב תקופת מחלה יבוצע כדלקמן : עובד במשכורת – כל ימי מחלתו – לרבות ימי מנוחה שבועית וחגים. עובד בשכר – כל ימי מחלתו – למעט ימי מנוחה שבועית וחגים.
  7. עובד בשכר שנהג לעבוד בימי מנוחה שבועית וחגים (עפ״י היתר לפי חוק שעות עבודה ומנוחה) – יובאו הימים האמורים בחשבון ימי המחלה.

ג. ימי חופש

  1. חוק חופשה שנתית, התשי״א 1951- , מקנה לעובד ב 4- שנות עבודתו הראשונות 12 ימי חופשה בשנה (בשבוע העבודה של 6 ימים) ו – 10 ימי חופשה בשנה לעובד (בשבוע העבודה של 5 ימים).
  2. להלן טבלת זכאות לימי חופשה בהתאם לשנות העבודה במפעל:
    מספר שות ותק בעבודה מספר ימי חופשה לפי חוק חופשה שנתית מס‘ ימי חופשה בפועל להם זכאי עובד בשבוע עבודה בן 6 ימים מס‘ ימי החופשה להם זכאי עובד בשבוע עבודה בן 5 ימים
    1-4 14 12 10
    5 16 14 12
    6 18 16 14
    7 21 18 15
    8 22 19 16
    9 23 20 17
    10 24 21 18
    11 25 22 19
    12 26 23 20
    13 27 24 20
    14 והילך 28 24 20
  3. בחישוב דמי החופשה לא יכללו רכיבי שכר המהווים תוספת לשכר היסוד להם לא נזקק העובד בימי חופשתו, ובלבד שאין הסכם קיבוצי או אחר בנדון.
  4. ככלל, החופשה אינה ניתנת לצבירה, אך בהסכמת המעביד רשאי העובד לנצל 7 ימי חופשה ומעלה ואת היתרה לצבור למשך השנתיים הבאות.
  5. את מועד החופשה יש לקבוע 14 ימים מראש ועל המעביד לנהל פנקס חופשה בהתאם לדרוש בסעיף 26 לחוק חופשה שנתית.
  6. עובד שחדל לעבוד אצל מעסיק מסוים זכאי לפדיון ימי החופשה שטרם ניצל.

 

# אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או חוות דעת, או תחליף לייעוץ משפטי
אצל עורך דין/ רואה חשבון, בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת ייעוץ משפטי
מעורך דין/רואה חשבון.